אלי יאַרעסלאָוו

למה אני נוסע אל ירוסלב בראש השנה

אתמול בערב, עם סבטה בצדו השני של הטלפון, הזמנתי כרטיסי רכבת אל עיר אבותי - ירוסלב (Jarosław), לבלות בה את ראש השנה התשפ"ד. ביום חמישי, אחרי שאסיים לעבוד, אצא לכיוון תחנת הרכבת של ברלין, וממנה אעלה על רכבת לילה אל Wrocław Główny, אליה אגיע באחת עשרה לפני חצות, כדי לעלות על רכבת לירוסלב שתצא באחת אחרי חצות. ברבע לתשע בבוקר אגיע אל ירוסלב, ואשים פעמי אל מלון Dwór Hetman, בו אלון במהלך החג. אם לשפוט לפי הפרסום האינטרנטי של המלון, נראה שהוא מזכיר את הסרט זירוגרד:

התלבטתי הרבה אם לסוע. חשבתי אולי לסוע במקום אל קופנהגן, או לאיטליה. אם לא הייתה מלחמה באוקראינה, אולי הייתי נוסע אל צ'ורטקוב. חשבתי לוותר, אבל בסוף החלטתי, אסע אל ירוסלב. יש כרטיסים לרכבת, ויש חדר במלון, ועכשיו נשאר לקנות זלוטי ולארוז תיק. אני חושב שבסוף השבוע שאשהה בעיירה אקרא, אצייר, אשתה, אוכל ואנוח. ירוסלב לא נראית יפה במיוחד. והאוכל שמשתקף בגוגל מפס נראה דוחה. הגויים שחיים בעיירה אף פעם לא אהבו יהודים, ואין לי סיבה להניח שזה השתנה. היום כשקראתי על ההיסטוריה של העיירה, כתבו שם על פרוגרום שהתבצע ב1869 וארך שבועיים. זה נשמע מאד משונה, שבועיים שלמים, לקום בבוקר, לבזוז, להרוס, לרצוח. שבועיים, הרבה זמן לעשות את הדברים האלה. אנשים חוזרים הביתה לאכול ארוחת ערב ולהתקלח בין יום ליום בשבועיים האלה? 

הזכרתי קודם את העיר צ'ורטקוב מכיוון שגם ממנה הגיעו אבותי. בצד הפולני של המשפחה, אלה שתי העיירות העיקריות בפולין מהן הגיעו אבותי. ההורים של סבי מצד אבי הגיעו מירוסלב, ואביה של סבתי מצד אבי נולד בצ'ורטקוב, ואחר כך התחתן עם אולה שהזכרתי בעבר, בנושא היער הירוק של ברלין. מירוסלב עלו לישראל שלושה מתוך משפחת ליכט. ליכט היה שם המשפחה ששונה ל-אוריון. חיים ליכט היה אביו של סבי, הוא עלה לתל אביב שם עבד במחלקת המסים של העירייה ובכל התמונות הוא נראה שבע רצון עד כדי כך ששתי עיניו מביטות לכיוונים שונים. לחיים היו ארבע אחיות - תמר, אידה, שרה ופסיה. שרה ופסיה נספו בשואה, ואילו תמר ואידה עלו לארץ. הדודה אידה היתה כנראה דמות צבעונית, אפשר לומר. מירוסלב נסעה ללמוד רפואה בברלין ועלתה לישראל רק ב-1938, חיה בטבריה ובחיפה ועבדה כרופאה. סבתי כתבה על דודה אידה ש-"לא נשאה והיתה אישה בודדה ומרה" וש-"סבלה ממחלת הרדיפה".

האחות תמר היתה כנראה האחות הבכורה והראשונה לעלות לישראל, ב-1921. אז היתה לאחת המיסדים של קיבוץ בית אלפא, בו גם שמה קץ לחיה ב-7.9.1925, כשהיא רק בת 27. באתר האינטרנט של הקיבוץ כתוב שהיא היתה הנקברת הראשונה של הקיבוץ. בשנת 2019 טיילתי בקיבוצי העמק והלכתי אל בית הקברות של הקיבוץ לחפש את הקבר שלה. מצאתי אותו. הוא מונח בזווית שונה משל יתר הקברים, זה עושה הגיון, אם חושבים על כך שהיא היתה הראשונה. היה מסקרן למצוא עציץ ועליו הכיתוב "סליחה". בטקסט אחר של הקיבוץ העריכו שהתאבדה בגלל אהבה נכזבת, ושמותה היה מפתיע, כי 

"ביום שקדם למקרה, היא עמדה בראש סולם, כשמתחתיה כמודים החברים ומדישים לה מיד ליד רעפים לכיסוי גג. והיא, כמו דגל, מנופפת בידיים ומנחת על העבודה. פניה קורנות, אפשר היה לחשוב שאין מאושר ממנה, ועוד בסוף הרימה כוס לחיים - אבל לא לחייה."

כל אלה השפיעו עלי לרצות ליסוע אל המקום הזה, ירוסלב. המקום שמי שעזב ניצל, ומי שניצל או שהקים משפחה, או שדעתו נטרפה, או ששם ידו בכפו. בבית אלפא הייתי, אני יכול להבין ולדמיין את סערת הרגשות שמציפות צעירה בשנות ה-20 לחייה, בחום המטמטם של העמק, כששום דבר לא מובטח, והנופים תנ"כיים. את כל אלה, בטבריה, בחיפה, בתל אביב, אני יכול להבין. כשאני נוסע עכשיו אל ירוסלב, אני עדיין עמוק בלב מקווה לגלות משהו, לחזות בעיני באיזו התגלות על הימים ההם. אני יודע שאין מזה כלום, שלא נשאר כלום מהעולם ההוא, שאין דרך שאוכל לראות. אבל אני אנסה.

פולניה

הייתי רוצה לכתוב יותר אבל אני עייף.

אתמול גם הזמנתי כרטיס טיסה לישראל, אהיה בארץ לשבועיים בדצמבר, בין ה7.12-24.12